עפים לשמיים: תכירו את המשפחה הגבוהה בישראל שכובשת את ענף הכדורסל

"מגיל קטן ובערך באותו הגיל התחלנו להימשך לכדורסל ולהבין שזה הדבר שאנחנו הכי צריכים להתמקצע בו" אומר אוראל האח הבכור בן ה-26. "כולנו התחלנו לשחק כאן באשדוד וכל אחד התפתח למקומות שלו. אני התחלתי בבית"ר אשדוד והתקדמתי כמו יוגב (קטן ממנו בשנתיים) אל האקדמיה למצויינות בוינגייט. בשנתיים האחרונות שיחקתי במכבי אשדוד בליגה הלאומית".

"גם צריך להגיד –  הבחירה בכדורסל הייתה גם מהעובדה שידענו מגיל קטן שכדורסל בארץ לא משוחק בשבת ואין באמת חילול שבת או פגיעה בדת שיכול להתנגש בין הדברים" מספר יוגב שהתחיל את הקריירה המקצועית שלו בהפועל ג'ת ואחרי סיבוב קצר בארצות הברית בקולג' מיזורי-סטייט, ישחק בעונה הבאה בקבוצת הבת של באמברג הגרמנית.

גלעד "אני גם הייתי פה בהפועל אשדוד עד גיל 14 ואז העברתי שנתיים בגלבוע\מעיינות ובגיל 16 עברתי למדריד ושחקתי 4 שנים באסטודייאנטס  ואז שחקתי גם בנבחרות וסיימתי עכשיו עם נבחרת העתודה. הגעתי לארץ כדי להתגייס ועברתי הקיץ להפועל ירושלים. מתגייס עוד חודש".

נבו "התחלתי בהפועל אשדוד ואני עכשיו שנה רביעית בגלבוע\מעיינות. לירן וינקור הביא אותי וגם את גלעד לשם".

מאור לוי

בעצם ארבעתכם או חלקכם התחלתם כאן באשדוד. למה בעצם לא פיתחו אתכם כאן בעיר כשחקני כדורסל?

יוגב: "לפי דעתי בעיר כמו אשדוד, העיר השישית בגודלה בישראל שמונה יותר מ250 אלף תושבים, הריבוי אגודות שיש,  אם זה אליצור או בית"ר או הפועל או מכבי אשדוד  – זה מיותר ואנחנו רואים את זה בהרבה ערים בישראל שלא צריך כל כך הרבה מועדונים. אפשר להסתפק במועדון טוב או מקסימום שניים ולייבא לשם את השחקנים, מה שקורה פה זה סתם מלחמת כוח".

גלעד: "יכול להיות שהבעיה היא גם במאמנים, אם זה לשלוח יותר מאמנים להשתלמויות או אם זה יותר שעות אימון או סיפוק של אולמות שכאן בעיר אין יותר מדי אולמות עם תנאים טובים. כשמגיעים לגיל בוגרים אז באמת יש את אולם "הקריה" של מכבי אשדוד שהוא באמת אולם גדול עם תשתיות ובגילאי הנוער והנערים הילדים מתאמנים באולמות לא בשמיים ולא כל כך גדולים.

בגלבוע האולמות מאוד איכותיים עם סלים בתקן גבוה וכל שנה מחדשים דברים אחרים. גם בראשון לציון בנערים יש להם אולם טוב בקבוצות נוער. יש אולמות לא רעים. פה בהפועל ובמכבי האולמות לא רעים אבל גם לא ברמה הכי גבוהה.

אם רוצים לפתח שחקנים צריך להתחיל מאולם וצוות מאמנים ושעות אימון ורצון של שחקנים, אין קסם".

אוראל: "אין ספק שהכדורסל בעיר הזאת פספס אותנו, לא כל יום צומחים שחקנים בגובה שלנו בישראל וזה פותר לא מעט בעיות מקצועיות אם זה בקבוצה שלמשל מתכננת להביא איזה שחקן זר  לעמדה של הסנטר. כן תסכל אותי שלא התפתחתי כאן באשדוד בגיל צעיר. בשנים שהקבוצה הייתה בליגת העל אז כמעט ולא הייתה נציגות מאשדוד בקבוצה וגם באופן כללי חוץ ממורן רוט ורומן סורקין שגם עשו את הקריירה שלהם מחוץ לעיר, אז לא צמחו פה כדורסלנים אמתיים".

נבו: "לדעתי בגלבוע מעיינות יש רמת אימונים גבוהה בטח יותר ממה שיש באשדוד באגודות כאן. הנוער שלנו השנה לקחו טראבל ויש שחקנים בנבחרות אם זה בקדטים ובנוער וגם המאמנים וצוות האימון ברמה גבוהה ביותר".

רומן סורקין במדי מכבי תל אביב. הכדורסל האשדודי פספס לא מעט כישרונות מקומיים (מדיה מכבי תל אביב כדורסל)

באופן כללי מה דעתכם על רמת הכדורסל בארץ?

יוגב: "חסר פה בישראל ניסיון למאמנים עם שחקנים בגבהים שלנו. לאחרונה מנסים להעלות את זה יותר למודעות דרך השתלמויות.  אנחנו בתור שחקנים גבוהים צריכים לקבל יותר כדורים מגארדים אל מתחת הסל ואז פשוט לסיים את הנקודות.זו חלוקה שונה".

גלעד: "הרמה פה בארץ לא נמוכה, יש פה רמה טובה מאוד של כדורסל והבנה של המשחק. עדיין רחוק אמנם  מהרמה האירופית וראינו את זה בנבחרות ובקבוצות שמפתחות יותר שחקנים כמו בספרד או גרמניה או צרפת, אבל עדיין ישראל מפתחת שחקנים ברמה טובה ועדיין שואפים להתפתח וצריך שהספורטאי הישראלי ירצה ללמוד יותר וגם להתפתח יותר. הבעיה העיקרית כאן שספורטאי ישראלי יוצא מגיל נוער ואין לו לאן ללכת. הוא הולך לליגה ארצית או בלאומית ולא בטוח שגם שם הוא יקבל דקות. צריך פה לשתף יותר את הצעירים".

זאת אולי הסיבה להחלטה שלך ושל אוראל לעבור לשחק באקדמיה של אסטודיאנטס בספרד בגיל צעיר?

גלעד :"המעבר לספרד היה בעיקר החוסר ניסיון פה עם העבודה לגבי השחקן הגבוה, הרגשתי שבספרד אני יכול לקבל הרבה יותר כלים ולפתח את עצמי ובאמת זו הייתה החלטה נכונה. לעבוד על 2.20 זה לא משהו שכל אחד זוכה לעשות את זה ובספרד ידעו לעשות את זה".

אוראל: "בספרד יש יותר 'סייז' – גודל של שחקנים והמאמנים שם יודעים לעבוד יותר עם גבוהים ועושים את זה מדי שנה באופן סיסטמתי.  אנחנו לא היינו הראשונים ולא האחרונים שלהם בתור פרויקט כזה ופה בארץ יכול להיות שנגיע לארץ ונהיה הגבוהים הראשונים המשמעותיים של מאמן בגובה הזה."

איך שמרתם על הדת והכשרות במדינה זרה?

אוראל" "כשאני וגלעד הגענו לספרד אז אמרנו לאסטודייאנטס שאנחנו אנשים יהודים דתיים ושאלו במה זה כרוך. הסברנו להם שאנחנו צריכים לאכול כשר והקבוצה דאגו לנו שם לאוכל כשר. אמרנו להם שאם יהיו משחקים בשבתות אז אנחנו נצטרך לגור באיזשהו מקום ליד האולם, מלון או משהו כזה כדי שיהיה לנו מרחק הליכה מהאולם. הם נלחמו עלינו מאוד ואפשרו לנו לקבל את התנאים שרלוונטים מבחינתנו בעניין הדת."

אוראל וגלעד בחוויה הספרדית. "אפשרו לנו לקבל את התנאים שרלוונטים מבחינתנו בעניין הדת" (דף האינסטגרם של אוראל לוי)

"היו קוראים לנו ג'ירפות, היום אנחנו לוקחים את זה כמחמאה"

הם גדלו בעיר אשדוד, בתיכון למדו בישיבה התיכונית 'נווה הרצוג' ונטלו חלק פעיל בתנועת הנוער של 'בני עקיבא'. בתקופת הילדות המוקדמת הם מעידים שהפרשי הגבהים מילדים אחרים לא פגעו להם ביצירת חברויות, אך עדיין היו גם מקרים מעטים פחות נעימים.

אוראל: "כן היו מסתכלים עלינו מוזר. ילדים לוקחים כל דבר שהוא מוזר או שונה ואוהבים להקצין את זה. כל אחד מאתנו קיבל תגובות בבית ספר היסודי וידענו להתגבר על זה כי ידענו שיש לנו משהו מיוחד בידיים וידענו גם אם קיבלנו תגובות שלא תמיד היו יפות, ההורים ממש תמכו בנו ואמרו לנו שבסוף כולם יקנאו בנו ואתם תראו את זה. הרבה ילדים אוהבים לצחוק על זה שמישהו גבוה".

יוגב: "היו קוראים לנו ג'ירפות והיום אנחנו לוקחים את זה כמחמאה. הושיבו אותנו גם הכי מאחורה בכיתות כדי שלא נסתיר לאחרים. כל מי שחריג בנוף יקבל תשומת לב".

גלעד :"כל אחד מאתנו ברגע שאנחנו עוברים ברחוב או בכל מקום ציבורי מקבל תגובות וההערות או אם זה שאלות והתעניינות על אורח החיים שלנו ובכל מקום במיוחד בישראל שאנחנו עם חם ואוהבים לשאול ולהתעניין. מגיע הגיל מתישהו שאתה מתרגל לזה כבר וזה גם עושה לך טוב מבחינת הרגש, בערך בגיל 15 או 16 עשינו את התפנית הזו וברגע שעברנו לאקדמיות אז יותר שאלו כבר על הכדורסל והיינו בחברה של גבוהים מה שנקרא שמשחקת ומדברת כדורסל. היום אנחנו יודעים לחייך בחזרה ולהתגאות במה שאנחנו"

נבו: "בהתחלה גם אצלי ברור שזה היה לא הכי נעים אבל אני גאה בדרך שלי ובדרך של האחים שלי ואני מקווה להתחקות אחריהם בכל מה שהם עושים ויעשו".

הפרשי גובה משמעותיים מאנשים אחרים (מאור לוי)

"חתמתי באחד המועדונים הגדולים בארץ. המטרה בטווח הארוך זה NBA"

לפני פחות משלושה שבועות כל משפחת לוי המריאה לפודגוריצה, בירת מונטנגרו. אוראל, נבו ויוגב יחד עם ההורים צפו בגלעד שחתם קודם לכן בהפועל ירושלים, מככב במדי נבחרת העתודה של ישראל שהייתה קרובה פסע מלזכות במדליה בטורניר היוקרתי בגילאים הצעירים, אך בסופו של דבר סיימה במקום הרביעי והמכובד

איך הייתה לראות את גלעד באליפות. הייתה קצת קנאה?

אוראל: "מעולם לא הייתה בינינו קנאה אחד לשני, אנחנו רק מפרגנים  ובטח עכשיו באליפות אירופה של העתודה שהיינו כולנו במונטנגרו כל המשפחה ועודדנו את גלעד אז זה היה רגע מאוד מרגש. אנחנו עוזרים אחד לשני ותומכים ונותנים טיפים והערות מקצועיות כשצריך".

יוגב: "הייתה גאווה לראות אותו משחק שם ובאמת מצליח לבלוט מול השחקנים הצעירים הכי טובים ביבשת וחבל גם שזה לא הסתיים עם מדליה. שמחנו לראות את ההתקדמות שהוא עשה וידענו מה גלעד שווה. קראנו הרבה כתבות פה בארץ של אנשים שלא יודעים מה הוא יכול לעשות ולתרום ואכלו את הכובע ואנחנו שמחים שהוא הוכיח לכולם".

גלעד: "הייתה הצלחה מאוד גדולה וכולם בסוף הטורניר היו מאושרים. כמובן שהיה מבאס גם שהפסדנו גם לספרד למרות שנתנו פייט נהדר וגם אחר כך במשחק על המקום השלישי, אבל בסוף הטורניר כשהגענו למלון הבנו מה עשינו והבנו שזו הייתה הצלחה מאוד גדולה של הנבחרת".

איך ההרגשה לחזור לשחק בישראל ולחזור מהדלת הראשית?

גלעד : "די חזרתי בגלל הצבא. אם לא הייתי מתגייס יכול להיות שהייתי ממשיך בספרד ולא חוזר לארץ, אבל זה לא סוף העולם והקריירה שלי תוכל להתקדם גם פה בארץ ואוכל להתפתח פה. בגלל זה גם באתי למועדון כמו הפועל ירושלים, אחת הקבוצות הכי טובות בישראל. יש פה צוות אימון זר ואני בטוח שזה יועיל לי. המטרה בטווח הקצר זה להצליח בירושלים ובטווח הארוך כן להגיע לNBA".

גלעד לוי במדי נבחרת העתודה (איגוד הכדורסל)

אוראל לוי בפוזה אופיינית (פרטי)

יוגב לוי במדי מכבי אשדוד (פרטי)

נבו לוי במדי גלבוע מעיינות (פרטי)